×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא פסחים ל״ב:גמרא
;?!
אָ
אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי עֲקִיבָא ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ חָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה וּבְהָא פְּלִיגִי דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אלְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי סָבַר לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם. פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי נָמֵי כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם וְהָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּקָא מְחַיֵּיב מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר חָמֵץ בַּפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אִם כֵּן נַהְדַּר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לר׳לְרַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֵיכִי דְּמַהְדַּר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא לר׳לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בהָאוֹכֵל כְּזַיִת תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה מ״טמַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:י״ד} וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וַאֲכִילָה בִּכְזַיִת. וְאַבָּא שָׁאוּל מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא וְנָתַן וְאֵין נְתִינָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב יֹאכַל הָהוּא פְּרָט לְמַזִּיק הוּא דַּאֲתָא. וְתַנָּא קַמָּא הָכְתִיב וְנָתַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְדָבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ (פְּרָט לָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח).: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גהָאוֹכֵל תְּרוּמָה פָּחוֹת מִכְּזַיִת מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּלֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה קֶרֶן נָמֵי לָא לִישַׁלֵּם וְאִי דְּאִית בֵּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה חוֹמֶשׁ נָמֵי לִישַׁלֵּם לְעוֹלָם דְּאִית בֵּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה וַאֲפִילּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ כְּזַיִת מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא הָא דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל דְּאִי כְּאַבָּא שָׁאוּל הָאָמַר כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה אע״גאַף עַל גַּב דְּלֵית בֵּיהּ כְּזַיִת אָמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל אַבָּא שָׁאוּל תַּרְתֵּי בָּעֵי. וּמִי בָּעֵי אַבָּא שָׁאוּל תַּרְתֵּי וְהָא תְּנַן אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין אֶת שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה אֵינוֹ חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין אָמְרוּ לוֹ לֹא אָמְרוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה אֶלָּא לְעִנְיַן מְעִילָה בִּלְבַד אֲבָל לִתְרוּמָה אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּזַיִת וְאִם אִיתָא כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזַיִת מִיבְּעֵי לֵיהּ תְּיוּבְתָּא. וְאַף רַב פָּפָּא הֲדַר בֵּיהּ דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:ט״ו} וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה שְׁאָר מִצְוֹת שֶׁחַיָּיב בָּהֶן כָּרֵת פּוֹטֵר בָּהֶן אֶת הַמֵּזִיד מְעִילָה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁפָּטַר אֶת הַמֵּזִיד. לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד. וַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא אַלִּימָא לֵיהּ כָּרֵת וּלְבַסּוֹף אַלִּימָא לֵיהּ מִיתָה. וַאֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת וַאֲמַר לֵיהּ תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי וא״לוַאֲמַר לֵיהּ מַאי נִיחוּתָא דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת שָׁדוּ בֵּיהּ נַרְגָּא מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אמר אביי: ר׳ אליעזר בן יעקב, ור׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו [כולם סבורים] כי חמץ בפסח אסור בהנאה, ובהא פליגי [ובבעיה זו נחלקו], שר׳ עקיבא סבר: לפי דמים משלם ולכן עבור תרומת חמץ אינו משלם כלל, ור׳ יוחנן בן נורי סבר: לפי מדה משלם ומחזיר כמדתה, אפילו תרומת חמץ בפסח, ושואלים: פשיטא [פשוט מובן שכך הוא] שהרי אין דרך אחרת להסביר את השיטות! ודוחים: מהו דתימא [שתאמר]: ר׳ יוחנן בן נורי נמי [גם כן] כר׳ עקיבא סבירא ליה [סבור] לענין זה שאמר אף הוא לפי דמים משלם. והתם היינו טעמא דקא מחייב [ושם זהו הטעם שהוא מחייב] — משום דסבר לה כר׳ יוסי הגלילי, שאמר: חמץ בפסח מותר בהנאה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שר׳ יוחנן בן נורי סובר שחמץ בפסח אסור בהנאה. ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן] אולי באמת כך סבור ר׳ יוחנן בן נורי? ודוחים: אם כן, אם סבור הוא שחמץ מותר בהנאה נהדר ליה [שישיב לו] ר׳ יוחנן בן נורי לר׳ עקיבא כי היכי דמהדר ליה [כפי שהשיב לו] ר׳ אלעזר חסמא לר׳ אליעזר בן יעקב שחמץ זה נותנו לכלבו. וכיון שלא השיב תשובה זו — משמע שאף הוא מסכים שחמץ בפסח אסור בהנאה. א כיון שדובר בדיני המזיק את התרומה מביאים עוד דיון בנושא זה. תנו רבנן [שנו חכמים]: זר האוכל כזית תרומה — משלם קרן וחומש, אבא שאול אומר: אינו מתחייב בתשלום עד שיהא בו בדבר שאכל שוה פרוטה. ומבארים: מאי טעמא דתנא קמא [מה טעמו של התנא הראשון] הוא מתבסס על האמור ״ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקודש״ (ויקרא כב, יד), ואכילה שיעורה הקטן ביותר הוא בכזית, ואבא שאול מאי טעמא [מה טעמו]? אמר קרא [המקרא] בפסוק זה ״ונתן״ ואין נתינה פחות משוה פרוטה. ושואלים: ואידך נמי הא כתיב [והאחר אבא שאול, גם כן הלוא כתוב] ״יאכל״ ומשמעו שיהא בו שיעור אכילה שהוא בכזית! ומשיבים: ההוא [אותו פסוק] ללמדנו פרט למזיק הוא דאתא [שבא] כלומר, שהמזיק תרומה אפילו בשוגג בלא ליהנות ממנה איננו מוסיף את החומש אלא משלם קרן בלבד, כי גזירת הכתוב היא שרק האוכל יוסיף חומש. ושואלים: ותנא קמא לדעת התנא הראשון] הכתיב [והרי נאמר] בכל זאת ״ונתן״! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [פסוק זה נצרך לו] לענין דבר הראוי להיות קדש שאין דבר מתקדש מתחילה בקדושת תרומה אם אינו שוה משהו, פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, שכיון שאיננה שוה מאומה ואי אפשר להקדישה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: האוכל תרומה פחות מכזית — משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ודנים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הענין]? אי דלית ביה [אם אין בו] באוכל זה שוה פרוטה — קרן נמי [גם כן] לא לישלם [ישלם] שהרי זה פחות מן השיעור הראוי להתחייב בו, ואי דאית [ואם יש] בה שוה פרוטהחומש נמי לישלם [גם כן שישלם]! ומשיבים: לעולם תפרש דאית [שיש] בה שוה פרוטה, ואפילו הכי [כך] כיון דלית ביה [שאין בו] בדבר הנאכל כזיתמשלם רק את הקרן ואינו משלם את החומש. אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] רב פפא הא [הלכה זו] שאמרנו שלא כאבא שאול היא, דאי [שאם] כאבא שאול האמר [הרי אמר]: כיון שיש בה שוה פרוטה חייב לשלם, אף על גב דלית ביה [אף על פי שאין בה] כזית אמר להו [להם] רב פפא אין זו הוכחה: אפילו תימא [תאמרו] שהלכה זו כאבא שאול, אבא שאול תרתי בעי [שתים הוא צריך] כלומר הוא דורש שיהא גם שיעור כזית וגם שווה פרוטה. ושואלים: ומי בעי [והאם אמנם צריך] אבא שאול תרתי [שתים]? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אבא שאול אומר: את שיש בו שוה פרוטה — חייב בתשלומין עליו, ואת שאין בו שוה פרוטה — אינו חייב בתשלומין. אמרו לו חכמים: לא אמרו דין של שוה פרוטה אלא לענין מעילה בקודש בלבד, אבל לתרומה — אינו חייב עד שיהא בו כזית. ואם איתא [ואם אמנם יש] מקום להנחה שאבא שאול דורש את שני הדברים כאחד לשון זו איננה מדוייקת, ולא היו חכמים צריכים לומר ״עד שיהא בו כזית״, אלא ״כיון שיש בו כזית״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]. ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה] היא ונדחו דברי רב פפא. ומעירים: כי אף רב פפא הדר ביה [חזר בו] מפירוש זה. דתנן הרי שנינו במשנה] ״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳ והביא את אשמו לה׳ איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם״ (ויקרא ה, טו), ומפרשים: ״וחטאה בשגגה״ — פרט למזיד במעילה. והלא דין הוא שלכאורה אפשר ללמוד את הדבר בקל וחומר, ומה שאר מצות לא תעשה שחייב בהן כרת במזיד — פוטר בהן את המזיד מלהביא קרבן, מעילה שאין בה כרת במזיד אינו דין שפטר בה את המזיד? ודוחים: לא אם אמרת בשאר מצות — שכן לא חייב בהן מיתה בידי שמים, תאמר במעילה שאין בה כרת, אבל עונשה שחייב בה מיתה בידי שמים, וכיון שאין ללמוד מן הסברה תלמוד לומר מן הכתוב עצמו ״בשגגה״ — פרט למזיד. ואמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין תמוהה ברייתא זו: כי האי תנא [תנא זה] מעיקרא אלימא ליה כרת [מתחילה היה תקיף, חמור בעיניו עונש הכרת] שהניח בפשטות שאיסור מעילה שאין עונשו כרת קל יותר. ולבסוף אלימא ליה מיתה [תקיפה בעיניו המיתה] שהוא אומר שאין ללמוד משאר עבירות שאין עונשן מיתה בידי שמים! ואמר ליה [לו] רב חייא בר אבין, אפשר להחזיק בדעה המקובלת כי כרת חמור והכי קאמר [כך אמר]: לא אם אמרת בשאר מצות — שכן לא חייב בהן אדם מיתה על אכילת פחות מכזית, תאמר במעילה — שחייב בה מיתה אף בפחות מכזית. ואמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: תנוח דעתך שהנחת את דעתי ותרצת לי קושי חמור זה. ואמר ליה [לו] רב חייא בר אבין: מאי ניחותא [מה הנוחות בדבר זה] דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא [קוצצים אותו בגרזן] כלומר הם מפריכים את תירוצי זה, וטוענים כנגדו: מאן שמעת ליה דאמר [מי איזה חכם שמעת אותו שאמר]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144